בשנה וחצי האחרונות אני מרכז מועדון חברתי לנכים צעירים בחולון, כרכז וכמאמן אישי מנוסה, חברי המועדון פונים אלי בשיתוף ובייעוץ בנושאים אישיים ולעיתים אני נתקל בהתנהלות בעייתית של ההורים או של חברי הקבוצה.
במועדון החברתי קיים מנעד קוגנטיבי בין החברים אך למרות האתגר הגדול החלטתי אתמול להקים קבוצת אימון ובדרך זו לסייע לחברים. חלק מהמשתתפים מכירים את תחום האימון ולחלקם זו הפעם הראשונה לשבת במסגרת קבוצה, מהיכרות עם החברים לי היה ברור שבדרך נכונה והנחייה מדוייקת רצופת הסברים ודוגמאות החברים ישתפו נושאים אישיים ויעלו המון דילמות אישיות.
בתחילת הדרך כולם ישבו מולי כמו בכיתה וביקשתי לעבור לישיבה במעגל שמניסיוני יוצרת נינוחות ופתיחות גבוהה יותר, הסברתי את מטרות תהליך האימון, מטרת ההתכנסות בקבוצה, כמו כן הדגשתי את כח הקבוצה לתמוך במשתתפים, הסברתי את משמעות המושג שמירה על סודיות על מה שיאמר במסגרת הדיון, ואפילו הציע אחד החברים שנכתוב חוזה השתתפות שכל אחד מהמשתתפים יחתום עליו.
יצאנו לדרך בשאלה פתוחה "האם ישנם נושאים שהייתם מעוניינים לשתף אותנו לצורך דיון" ?
והנושאים עלו בשצף, אחד החברים סיפר שבתקופה האחרונה חושב הרבה על כך שהוריו מתבגרים והוא לא ברמת עצמאות גבוהה, מי יטפל בו, חבר אחר בקבוצה סיפר על רצונו בזוגיות ובשלב מתקדם בדיון אף סיפר על סירוב של הורים של בחורה שהכיר שתצא איתו היות והוא בחור צעיר שנעזר בכיסא גלגלים, חבר אחר סיפר על קשיים בעבודה בשל בעיות דיבור קשות ואחרים הדגישו את הרצון בהקמת משפחה.
הדיון התנהל בהנחייתי ברצינות, בכבוד איש לרעהו וברמת שיתוף גבוהה.
החברים לאורך כל הדיון סיפרו כמה הם נהנים מהאפשרות לשתף, כמה חשוב "להוציא מהבטן", לבקשתם נמשיך לערוך מפגשים דומים לעיתים תכופות ונאפשר לכולם לעבור את התהליך הקבוצתי בביטחה.
בועז אבהר
מאמן אישי ומנחה קבוצות